אוצרים: איתן שריף ומאירה אסאו
הווה מתמשך הוא זמן כפול, טראומה שנדמית כעבר אך מוסיפה להתקיים, והוויה שמבקשת מאיתנו אחריות מתמדת אל מול המציאות.
תערוכה זו מציגה מבט ריגשי ואקטיביסטי, על קיום שברירי, על יופי שמתעקש להתקיים דווקא בשבר ואי הנפרדות של האדם מהסביבה שלו.
התערוכה מבקשת לחשוף את המתח בין הגוף לנוף, בין האישי לקולקטיבי, בין האידיליה להרס ובין החורבן להתעקשות על החיים. הציורים השקטים במבט ראשון הופכים לעדות חיה של תקופה רועשת מלאה בכאב וסטירות.
בדומה לרעיון שהידבר מציג בספרו הוויה וזמן, הישות נחשפת כשהיא קרובה להרס, החורבן חושף את מהות הקיום את ה"ייש" עצמו.
