סוזי ויצמן עלתה ארצה בגיל 11 ונשלחה לפנימייה דתית לבנות, שם לא נחשפה כלל לאומנויות. עוד בילדותה הייתה בה הכמיהה ליצור, הדחף לעשות משהו בידיים, ובפנימייה לקחה על עצמה עבודות קישוט, שרטוט מפות ואיור, שהיו צעדיה הראשונים ביצירה. בגיל 20 נישאה לרפי וביחד הקימו משפחה בת שלושה ילדים. רפי יד ימינה, מלווה את עבודתה תומך ומסייע לאורך כל הדרך.
אהבתה של סוזי לטבע וטיולים על שפת הים הביאו לעבודת "הביכורים" שלה, שנוצרה מחול וצדפים אותם הדביקה על מצע קטן. עם הזמן הבחינה בפוטנציאל הצורני הטמון בפסולת שברי עץ ואבן שנפלטו בסחף הים אל החוף, והחלה לעבדאותם בסטודיוקטן שיצרהלעצמה בפינת מרפסת ביתה. אט אט הוסיפה לעבודתה חומרי גלם מהטבע, צמחייה יבשה, זרעים וגזם כפות תמרים, כמו כן שאריות בד חרוזים ודברים שהיא מוצאת, ויוצרת מהם מגוון דמויות דיוקנאות ומסכות.
סוזי אינה מתכננת את יצירותיה מראש, היא זורמת עם החומר ונותנת לו להוביל. הדמויות פורצות מדמיונה מתוך דחף פנימי טהור, ללא שיפוט וביקורת חיצונית – ואולי מכאן הכוח. סוזי מדגישה שלא למדה אמנות והיכרותה עם תרבויות ומסורות אומנותיות מועטה. לא פעם הדמויות שלה מזכירות מסכות אפריקאיות.
צילומים: אילנה זגר ובן עמי מוסק
בתהליך תכנון אופייה של התערוכה, התבקש באופן טבעי להוסיף לה מפגש, מעיין "דו שיח" בין "השבט" של סוזי לאורח חייהם של בני שבטים נידחים המתקיימים באתיופיה עד היום. צילומים נבחרים של אילנה זגר ובן עמי מוסק שביקרו בטיולם בכפרים הללו משולבים בתערוכה ומוסיפים לה מבט נוסף.
האוצרת יהודית גיל
גלריית אמני כפר ורדים
רחוב אשכר בין ככר 2 ל-3
ימי שישי ושבת בשעות 11:00-13:30
