מוצגות שתי תערוכות במסגרת אירועי 100 שנה להולדת קופפרמן
עורכת: עירית כרמון פופר
באין רואה
אמנים.ות: שוקי בורקובסקי, טלי בן בסט, אורלי סבר, יונתן צופי, משה קופפרמן, אשחר חנוך קלינגבייל
אוצרת: עירית כרמון פופר
בטיסה ליוסטון, טקסס, במושב המעבר, אני עוצמת עיניים. בעיני רוחי – רגע הכניסה אל הקפלה של רותקו. מבנה מתומן שתכנן פיליפ ג׳ונסון כבית תפילה לכל הדתות (1971). על קירותיו ציורי שמן כהים ומותאמים למקום, האחרונים שצייר מארק רותקו (1969-1964), תאורה טבעית מאירה ממעל, ומזרונים לתפילה, למדיטציה ולהתבוננות פזורים מתחת. כחמש שנים מפרידות בין המעשה האמנותי למעשה האדריכלי, ולאחריו נשמעה ביוסטון קריאתו של ניל ארמסטרונג מהירח: "Houston, Tranquility Base here. The Eagle has landed" (1969). בין השקט של הכוכב המרוחק ובין הקפלה שמעבר לים מבקשת התערוכה להיות אותו הדבר, לפעול כמנגנון שהייה, כמרחב המאפשר להאט, לקחת אוויר מלוא הריאות, להביט נכוחה.
העבודות בתערוכה פועלות כזירות של שקט פעיל – מיצבים ציוריים המורכבים כמו משפט תחבירי או פרטיטורה ממקבץ עבודות של אמן.ית לצד עבודות מתקופות או מחזורים אחרים. את החלל חוצה מיצב וידאו פיסולי המתחקה אחר אותה המנגינה בתלת־ממד. כל עבודה נושאת בדרכה מחוות מדודות לקו ולחומר, ומזמנת ריכוז, כמו היתה היא עצמה פעולת נשימה. התערוכה בכללותה מהווה גם היא זירה, מרחב המעניק אפשרות לכייל מצב תודעתי של בהייה והתמסרות למעשה הסימון או השרטוט, לַצבעים, לַמרקמים ולחמקמקותו של הדימוי.
"באֵין רואֶה" משמעו לפעול בהסתר, בחשאי, רחוק מהעין, אלא שבמשחק מילים בין ה"אין" ל"עין" נגזרת כותרת התערוכה, "בעֵין רואה". הכותרת מרמזת על מנגנון הראייה האנושי, שראשיתו זיהוי של צבע, קו, צורה ותנועה, ואף על פי כן משהו מן הנסתר נותר בתערוכה בעינו, היא כמו מבקשת להמתיק סוד עם צופיה בהקשר הקופפרמני, להציע לעבודותיו, שבדרך כלל הן נעדרות כותרת, קריאה חדשה תלוית מקום וזמן – כ״כיסים של שקט שאפשר להשריש בהם שורשים ולצמוח״ (מארק רותקו, הרצאה בייל, 1969).
סאמר סלאמה | פרגמנטים
אוצרת: עירית כרמון פופר
תערוכת היחיד הראשונה של סאמר סלאמה מורכבת מסדרות של עבודות חדשות בפרקטיקה של הטבעה ציורית וגרפית שנעשו בהשראת ספר האי־נחת (Livro do Desassossego) מאת הסופר הפורטוגזי פרננדו פסואה. סלאמה מאמץ בעבודתו ערכים של מקריות וגמישות הן בחומר והן בצורה: תחילה הוא מצייר בשכבות של שמן ואקריליק על משטחים שונים – בד, קרמיקה, מתכת, נייר וחפצי רדי־מייד – ולאחר מכן מטביע משטח אחד באחר באמצעות מגע ישיר של פני השטח הרטובים והפרדתם. בתהליך העבודה מועברים פרגמנטים ושאריות של צבע ומייצרים את השכבה האחרונה של המשטחים.
בהתאמה לאופיו הפרגמנטרי של ספר הפרוזה, המורכב מקטעי מחשבות, הגיגים ותיאורים המתמודדים עם חיי הנפש העירוניים, כל אחת מהעבודות נושאת ציטוטים ממנו, אך במופעים שונים של מחיקה. הפרגמנטים שבחר סלאמה לצטט הם אלו שהותירו בו חותם, אלו העוסקים בהתנהגות האנושית במצבי מתח וחוסר יציבות והיוו מקום בטוח לקיום מקביל של רגשות מורכבים ואף מנוגדים. תהליכי מחיקתם של המשפטים מותירים על פני השטח שארית עיקשת של משמעות בדמות סימני ניקוד בהירים. עקבות. אלו מנכיחים בחלל התערוכה את הפער בין הקריא והגלוי ובין החסר והנסתר, והופכים אותו למרחב ביניים המזמין מבט מתמשך ומשתהה, לאו דווקא מפענח.
מול החלון הצופה אל הנוף בחלל התערוכה ניצב ספסל רחוב, ועליו מונח הספר של פסואה בשפות שונות. רק בהופעתו השלמה ובממדיו המקוריים, אפשרי לאחיזה בידיים בתנוחת קריאה, הוא מציע פענוח. הקהל מוזמן לשבת ולעיין בו, לתור אחר הטקסט הנעדר, להרים מבט אל מרחב הנוף הירוק בחוץ, ולהרהר. ואולי הפער בין שם לכאן, בין אז להיום, בין שפות, תרבויות וזהויות יתמוסס, ולו לרגע.
שעות פתיחה:
שישי, שבת, וראשון בין השעות 10:00 – 15:00
בימים אחרים מוזמנים להתקשר ולתאם ביקור 054-4993851
